סוגי גניבה ספרותית

כל אדם הכותב עבודה כלשהי, בין אם מאמר, כתבה או ספר, יודע שהגבול המפריד בין גניבה ספרותית לבין שימוש הוגן (לצורך מחקר למשל), הוא דק מאוד ולא תמיד ברור. חשוב ללמוד באילו צורות, הגניבה הספרותית מגיעה לידי ביטוי, כדי להצליח להתמודד גם עם המקרים השנויים במחלוקת שבהם אנו עשויים להיתקל.

להלן מספר צורות נפוצות של גניבה ספרותית:

הימנעות מציון מקור החומר

  • גניבה והתחזות כבעל היצירה – הגשת חומר של אדם אחר, מילה במילה, כאילו היה שלך.
  • גניבת של מרבית החומר – שימוש ניכר בחומר של אדם אחר, תוך כדי העתקה של חלקים גדולים של הטקסט המקורי בשלמותם מבלי לעשות בהם שינויים.
  • שילוב של טקסט ממספר מקורות – גניבה של טקסטים ממקומות שונים, תוך "התאמת" משפטים, ושילובם זה בזה מבלי לשנות את הנוסח המקורי.
  • גניבה ספרותית שמקורה בעצלות – הכותב העצל משקיע מזמנו בגניבת חומרים כתובים ממקורות שונים, ומיזוגם לחומר כתוב אחד, ואיננו קולט שבאותו הזמן הוא יכול היה להשקיע בכתיבה של יצירה מקורית.

ציון מקורות החומר (תוך כדי גניבה ספרותית)

  • הכותב מציין את מקור החומר הכתוב, אך מתרשל בציון שמו של המחבר המקורי ובמתן הפניה לטקסט המקורי שממנו החומר נלקח, ומשום כך הקורא מתקשה במציאת הטקסט המקורי.
  • הכותב מוסר מידע לא מדוייק על מקור החומר, ומקשה בכך מאוד על  איתור מחבר הטקסט המקורי.
  • ישנם מקרים שבהם מקור החומר מצויין, אך הכותב לא סימן במרכאות את הטקסטים המצוטטים, שאותם הוא העתיק מילה במילה. באופן הזה הוא גורם לנו להאמין כי הוא השתמש ביכולות הכתיבה שלו, תוך כדי ציון מקור החומר.
  • הכותב מציין בצורה תקינה ונכונה את כל מקורות החומר, מצטט כמו שצריך, ומנסח את הטקסט מחדש.
    אך הבעיה מתבטאת בכך שהעבודה אינה כוללת שום יצירה מקורית! קשה להבחין בגניבה ספרותית מן הסוג הזה, מכיוון שהטקסט הכתוב נראה מושקע מאוד.