גניבה ספרותית והאינטרנט

היום בעידן האינטרנט זה קל יותר מתמיד לגנוב תכנים כתובים ובעיקר כשהם מופיעים ברשת האינטרנט. כל שצריך לעשות זה רק לבצע פעולה פשוטה של העתק והדבק. היום ניתן גם להעתיק ביתר קלות תכנים המודפסים על גבי ספרים ועיתונים וזאת באמצעות תוכנות מיוחדות המיועדות לכך. אך בעבר הלא רחוק גניבת חומר ספרותי היה תהליך ארוך ומייגע, ולעתים אף קשה יותר מאשר כתיבת חומר מקורי. גונב התוכן הצטרך למצוא מקורות טובים להעתקה מתוך מספר מקורות מידע מוגבלים יחסית. הוא נעזר בספריה הציבורית, ונאלץ להעתיק את החומר בכתב ידו. מכיוון שהמקורות מהם הוא העתיק נכתבו בדרך כלל על ידי אישיות ידועה, הסיכון שהוא לקח היה רב כי הסיכוי שלו להתגלות היה גדול.

האינטרנט מאפשר למצוא מקורות מידע רבים מאוד בכל תחום ותחום וכל זאת בתוך שניות בודדות. את מקורות המידע הללו ניתן להעתיק בקלות מרובה ומכיוון שיש מקורות מידע כה רבים העוסקים באותו התחום, קשה מאוד למצוא את התכנים הגנובים שבהם.

ניתן לחפש תכנים מועתקים באמצעות עריכת חיפוש במנועי החיפוש. מנועי החיפוש יכולים לזהות ולגלות טקסטים מועתקים, אך יש להם מגבלות רבות, והם לא תמיד מצליחים לזהות את כל החומרים המועתקים. ניתן לחפש תכנים מועתקים באינטרנט גם באמצעות שימוש בתוכנות מיוחדות המיועדות לכך. אך חשוב להבין שהן התוכנות והן מנועי החיפוש יאפשרו לנו למצוא רק משפטים שהועתקו במלואם, ולא יעזרו לנו לגלות את התכנים שהועתקו מאיתנו לאחר שנעשו בהם שינויים מסוימים. כדי למצוא תכנים שנגנבו מאיתנו ונעשו בהם שינויים יהיה עלינו לצאת למסע ארוך ומייגע של חיפוש התכנים באינטרנט תוך קריאה של כל האתרים העוסקים בנושא. אין ספק כי הקושי במציאת תכנים גנובים באינטרנט פועל לטובת המעתיקים.

ניתן להעתיק תכנים מן האינטרנט ומחוצה לו ולנסות להסוות את ההעתקה בדרכים הבאות:

  • על ידי שינוי מספר מילים בכל פסקה.
  • על ידי שינוי סדר המשפטים או הפסקאות.
  • על ידי מיזוג של טקסטים ממקורות שונים.

ישנן עוד שיטות הסוואה שבהן ניתן להשתמש, שבחלקן הן הרבה יותר יצירתיות וקשות לזיהוי. כמו כן ישנן גם דרכים שונות למניעת גניבת תוכן, שבהן אנו יכולים להשתמש בכדי למזער את התופעה של גניבת תכנים ואת נזקיה עד כמה שניתן.

האינטרנט מאפשר לגנוב ולהפיץ בקלות רבה מדי את כל סוגי המדיה הדיגיטלית הקיימים, כגון: כתבות, מאמרים, ספרים אלקטרונים, מוזיקה, סרטים, תוכנות, וכו', ומכיוון שהם ניתנים לשכפול והפצה ביתר קלות, הציבור אינו מחשיב אותם כ"קניין רוחני", כפי שהוא מחשיב ספר, או מאמר בעיתון. וכך האינטרנט נוטה לטשטש את ההבדלים בין מה שהוא רכוש הפרט לבין מה שהוא רכוש הכלל.